כבר בגן הילדים הכפרי היה " סוואיטי " שונה מכלל הילדים ,רוב הילדים ראו אותו כילד מוזר לא רגיל ולא רצו לשחק אתו ,אפילו התרחקו ממנו , הגננת ניסתה כל יום לקרב את הילדים ל"סוויטי"  ושיתפה אותו בכל המשחקים  ,אך ללא הועיל – הילדים דחו ונידו אותו מכלל ילדי הגן.

כך זה המשיך לתוך שנת הלימודים הראשונה כאשר "סוויטי " עלה לכיתה א ,כל מה שהתחיל בגן המשיך גם בבית הספר התלמידים דחו את "סוויטי" ,לא שיחקו אתו וגם לא שיתפו אותו במשחקים, בהפסקות וגם אחרי שעות הלימודים . עצוב מאוד חזר הביתה " סוויטי " ולא ידע מה לעשות על מנת שחברים ישתפו אותו כל פעם שהם משחקים  ויקראו לו לשחק איתם, או אפילו יקראו לו לעשות שיעורי בית ביחד ...

אבא פדרו ואמא שושנה תמכו ב"בסוויטי " כל הזמן , כאשר היה בבית אמרו לו" אל תדאג ,יהיו לך חברים ויבואו גם ימים טובים יותר שבהם הרבה חברים ירצו להיות איתך לשחק אתך, ואפילו להיעזר בך בדברים שאתה תהיה מצוין בהם."